פסק-דין בתיק ע"פ 30433/06

1.       לפניי ערעור על החלטת בית-המשפט לעניינים מקומיים בירושלים (כב' השופטת י' ייטב) בב"ש 5446/06, מיום 25.6.06, לפיה נדחתה ברובה בקשתו של המערער לביטול צו הריסה מינהלי, אשר הוצא ביום 16.5.06 על-ידי יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים, לגבי נכס מקרקעין ברחוב שמואל הנביא 7 בשכונת סנהדריה בירושלים.

2.       הצו התייחס לקיר מבלוקים בגובה של מטר ובאורך של 12 מטרים על גבי גדר קיימת (שסומן במספרים 1-2 בתרשים הנספח לצו ההריסה; להלן - קיר הגדר); לקיר מבלוקים בגובה של 3 מטרים ובאורך של 4 מטרים (אשר סומן במספרים 2-3 בתרשים; להלן - הקיר); ולרצפת בטון אשר נוצקה בשטח של כ-65 מ"ר (שסומנה במספרים      1-2-3-4-1; להלן - משטח הבטון), הכל כמסומן בתרשים שצורף לצו ההריסה.

3.       צו ההריסה המינהלי הנדון הוצא לאחר ביצועם בעבר, ביום 16.3.06, של שני צווי הריסה מינהליים: האחד - להריסת קונסטרוקציית פלדה בשטח של כ-66 מ"ר שמעליה הונח פח אסכורית; והשני - להריסת רצפת בטון יצוקה בשטח של 66 מ"ר ומבנה קל בשטח של 7.5 מ"ר שהוצב בקרבתה. במהלך ביצועם של שני צווי ההריסה ביום 16.3.06, נהרס אף קיר הגדר, למרות ששני צווי ההריסה המינהליים הראשונים לא חלו לגביו.

4.       ביום 13.4.06 ביקר בנכס מפקח הבנייה, המהנדס מר צח נסים, ועל-פי תצהיר שהגיש ליו"ר הוועדה המקומית נתחוור לו כי בנכס בוצעו עבודות, שעיקרן, כאמור, בניית קיר הגדר, הקמת הקיר מבלוקים ויציקת משטח הבטון; כי עבודות הבנייה טרם נסתיימו; וכי המבנה טרם אוכלס. על-יסוד התצהיר האמור, הוצא צו ההריסה המינהלי נושא ערעור זה.

5.       בבקשתו שהוגשה לבית-משפט קמא לביטול צו ההריסה המינהלי, טען המערער כי לא ביצע כל עבודת בנייה בקיר בגובה של 3 מטרים מאז ביצועם של שני צווי ההריסה הראשונים. עם זאת, הוא אישר כי בנה ללא רישיון את קיר הגדר, זאת, לטענתו, הואיל וביקש להקים מחדש קיר שנהרס על-ידי העירייה שלא כדין. באשר למשטח הבטון בשטח של 66 מ"ר טען המערער כי זה לא נהרס בחודש מארס 2006 בעת ביצועם של שני צווי ההריסה המינהליים הראשונים. יחד עם זאת ציין, כי בעת הריסת הקונסטרוקציה מפלדה נפגע שטח מצומצם ממשטח הבטון, ברצועה של 1.5מ' ברוחב של כ- 2 מטרים, ואותו יצק מחדש לאחר ביצועם של צווי ההריסה.

6.       לאחר דיון בבקשה לביטול צו ההריסה המינהלי, שבמהלכו אף העידו המערער והמהנדס צח נסים, נעתר בית-משפט קמא לבקשה באופן חלקי, עת ביטל את צו ההריסה המינהלי בכל הנוגע לקיר הבלוקים בגובה של 3 מטרים; אך דחה את הבקשה לביטול צו ההריסה המינהלי בכל הנוגע להקמת קיר הגדר וליציקת משטח הבטון. בנוגע לקיר הגדר, אשר על-פי הודאת המערער הוקם על ידו, לאחר ביצוע צו ההריסה המינהלי האחרון, לא מצא בית-משפט קמא כל פגם בשיקול דעתו של המשיב במתן צו ההריסה, או עילה אחרת לביטולו של הצו. באשר למשטח הבטון, אימץ בית-משפט קמא את עדותו של המהנדס נסים צח, אשר נתמכה, בין-השאר, על הנחזה בתצלומים, ודחה את טענת המערער, לפיה בחודש מארס 2006 בוצעה רק הריסה חלקית של המשטח, שבעקבותיה יצק רצועה חדשה במשטח ברוחב של כשני מטרים. על-כן, לא מצא בית-משפט קמא כל פגם בצו ההריסה המינהלי, או כל עילה אחרת לביטולו של הצו.

7.       בערעור שלפניי, חוזר המערער על הטענות שהשמיע בבית-המשפט קמא. הוא לא חלק על כך שבנה מחדש, ללא היתר בנייה, את קיר הגדר, אך שב וטען כי יצק מחדש רק חלק ממשטח הרצפה ולא את כל השטח.

8.       כאן המקום לפנות לרקע המשפטי בעניין צווי הריסה מינהליים והעילות לביטולם. בהקשר זה אפנה למסגרת הנורמטיבית בנדון כפי שנסקרה על-ידי בע"פ 9700/05, ג'בר חאד'ר ואח' נ' יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון  ובנייה מחוז ירושלים(לא פורסם).

           העילות לביטולו של צו הריסה מינהלי הנן מצומצמות וצרות בהיקפן. סעיף 238א לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965 (להלן - החוק), מתייחס לשתי עילות: האחת - אם הבנייה "בוצעה כדין ", והשנייה - אם הוכח "שביצוע הצו אינו דרוש לשם מניעת עובדה מוגמרת". על-פי הפסיקה, העילה השנייה נבחנת בהתאם לקריטריונים שנקבעו בסעיפים 238א(א)(2) ו-(3) לחוק, קרי - אם מדובר בבנייה שנסתיימה מעל 60 יום לפני מועד הגשת התצהיר ליו"ר הוועדה המקומית, וכן בבנייה שאוכלסה מעל 30 יום לפני אותו מועד.

           בנוסף לשתי העילות האמורות, נפסק כי לבית-המשפט לעניינים מקומיים סמכות ביקורת והתערבות בצו הריסה מינהלי, אם נפל בו פגם שעניינו העדרו של יסוד מהיסודות החוקיים שיש בהם כדי להקנות לו תוקף (רע"פ 47/92 אבו-טיר נ' יו"ר הוועדה המקומית ירושלים, פ"ד מו(1) 699; רע"פ 5635/93 הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה תל-אביב - יפו נ' עורקבי, פ"ד מח(2) 397, 404). כן מורה ההלכה הפסוקה, כי בית-המשפט לעניינים מקומיים מוסמך לבטל צו הריסה מינהלי אם נפלו בו "פגמים חמורים" שיש בהם כדי להביא להצהרה על בטלות הצו מעיקרו (עמ"מ 3518/02 רג'בי נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה ירושלים, פ"ד נז(1) 196).

9.        בית-המשפט מוסמך לעכב ביצועו של צו הריסה מינהלי, אף אם לא נפלו בו פגמים המביאים לבטלותו, ואולם לאור תכליתו של הצו יעשה הדבר אך במקרים חריגים ויוצאי דופן. מטרתו של סעיף 238א לחוק הנה מתן מענה מיידי ויעיל לתופעת הבנייה הבלתי חוקית שפשתה במקומותינו. צווי ההריסה המינהליים נועדו לסלק על אתר בנייה בלתי חוקית, על-מנת למנוע קביעת עובדות מוגמרות בשטח (ר"ע 1/84 דוויק נ' ראש העיר ירושלים, פ"ד לח(1) 494; רע"פ 273/86 פרץ נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, פ"ד מ(2) 445, 447; ורע"פ 5738/00 סלאמה נ' יו"ר הוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה ירושלים- לא פורסם). על-רקע תכלית חקיקתית זו, נפסק כי צווי הריסה מינהליים, שאין עילה לביטולם, יעוכבו רק במקרים חריגים ויוצאי דופן, כמו למשל כאשר היתר הבנייה נמצא בהישג יד; כי ככלל אין מקום לעיכוב ביצוע הצווים, אף לא לשם קידום הליכי תכנון המצויים בראשיתם (רע"פ 1288/04 נימר נ' יו"ר הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה ירושלים, פ"ד נח(4) 385); וכי יש "למנוע אפשרות של השהיית ביצוע צווים בדרך של גרירת הליכים משפטיים באופן מלאכותי כדי להרוויח זמן" (ע"פ 10505/03 אזולאי נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(2)625, 627).

10.     עיקרון היסוד, המשמש נר לרגלנו גם בנסיבות המקרים דנן, קובע כי בית-משפט שלערעור לא ייטה, בדרך-כלל, להתערב בממצאים עובדתיים שנקבעו לאחר שמיעת ראיות לפני הערכאה הראשונה, לרבות בדיון בבקשה לביטול צו הריסה מינהלי, וכי התערבותו בממצאים מצטמצמת למקרים חריגים שבהם נפלה טעות עניינית המצדיקה תיקונה במסגרת ערעור; ובין השאר: כאשר נקבעו ממצאים שאינם עומדים במבחן ההיגיון ושיש לראותם כמופרכים, או מקום שאין לעובדות שנקבעו בסיס נאות בחומר הראיות. בהתאם, ערכאת הערעור אינה מתערבת בממצאי מהימנות שנקבעו על-ידי הערכאה הדיונית שהתרשמה מהעדים, אלא בשעה שאי-מהימנות עדות היא ברורה וגלויה על-פני הדברים. (ראו: ע"פ 117/00 מדינת ישראל נ' פלוני, פ"ד נד(2) 408; ע"פ 9352/99 יומטוביאן נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(4) 632, 643; ע"פ 2932/00 אלמקייס נ' מדינת ישראל, פ"ד נה(3) 102, 108).

11.     ומן הכלל אל הפרט: לא מצאתי עילה להתערב בפסק דינו של בית-המשפט קמא, המבוסס כדבעי, הן על הדין והן על הראיות שנשמעו לפניו. קיר הגדר נבנה לאחר הריסתו, ללא היתר בנייה, ואין מחלוקת על כך. באשר למשטח הבטון - לא מצאתי מקום להתערב במסקנותיה של הערכאה הדיונית, שנסמכו על עדותו של המהנדס צח ניסים ועל התמונות שהוצגו במהלך הדיון, לפיהן גם הרצפה נוצקה מחדש, בחלקה הארי, לאחר שנהרסה על-פי צו ההריסה המינהלי הקודם. גם אם לא נהרס משטח הבטון במלוא היקפו בעת ביצוע צווי ההריסה המינהליים הקודמים, הרי שנוכח ביצוען של עבודות יציקה חדשות בחלק מהמשטח, קמה עילה להוצאת צו הריסה מינהלי חדש לגבי מלוא היקפו. כמו כן, ניכר בעליל כי מדובר בבנייה שטרם הושלמה ועדיין לא אוכלסה, וצו ההריסה המינהלי היה חיוני, אפוא, למניעת קביעת עובדה מוגמרת.

12.     ממכלול הטעמים האמורים, אני דוחה את הערעור.

          מניין שלושים הימים לביצוע צו ההריסה המינהלי, יחל ביום 12.9.2006.

ניתן היום, י"א באלול תשס"ו (4 בספטמבר 2006), בהיעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתק פסק-הדין בפקסימליה למחלקה המשפטית של עיריית ירושלים ולמערער (פקס': 5867147-02), ותוודא טלפונית קבלת ההודעה (טלפון: 2452801-052).